מלכת השלג

שיינא וספי, חבדניקית קטועת רגל בת 20, בדרך לייצג את ישראל באליפות העולם בסקי שלג ובאולימפיאדת החורף במילאנו 2026. סיפור מדהים ומעורר השראה על תאונה, שיקום, נחישות ופריצת גבולות

שיינא וספי, נערה קטועת רגל בת 15 עמדה לפני חמש שנים בפסגת החרמון, כשבידיה שני מקלות סקי, ולרגלה מגלש בודד. היא ראתה שהמדריך שלה, גם קטוע רגל, מצליח לגלוש ללא הפרוטזה שלו, ואפילו טוב יותר. המדריך הוא מתנדב בעמותת ארז, שמטרתה היא שיקום נכי צהל, ספורטאים וילדים עם מגבלה גופנית דרך פעילות ספורטיבית אתגרית. וספי החליטה לחקות אותו, גלשה במדרון במהירויות של עד 80 קמ"ש, נפלה, קמה וגלשה שוב עד שהצליחה להגיע לתחתית.
"בפעם הראשונה התרגשתי, זה היה כיף. כמו רכבת הרים: הלב נופל, המהירות מריצה את הדופק והאדרנלין זורם בדם", מספרת וספי, היום בת 20. אם וספי לא הייתה קיימת, זה היה נראה כמו תסריט דמיוני בנטפליקס. אבל היא גולשת מאז ללא הפסקה ונחושה לייצג את ישראל בסקי פאראלימפי, בתרות שתתקיים בנורבגיה בינואר הקרוב, ולאחר מכן באולימפיאדת החורף במילאנו 2026.

"זה חלק ממני"

וספי היא אחת מחמש אחיות במשפחה של חוזרים בתשובה, חסידי חב"ד, מיסוד המעלה. בגיל 3.5 היא נפצעה בתאונה, אבל היא לא זוכרת את האירוע. את הפרטים היא מכירה מסיפורים ששמעה מהוריה על האסון בצומת קדרים: פגיעת אוטובוס, התהפכות הרכב, הפציעה הקשה והדיאגנוזה הרפואית שאין ברירה אלא לקטוע את רגל שמאל מעל לברך.

"מאותו רגע אני עם פרוטזה", היא מספרת. "בדרך כלל ילדים מקבלים פרוטזה בלי ברך, אבל אבא שלי התעקש להביא כזו שכוללת אחת, כדי שאלמד ללכת. מבחינתי זה חלק ממני ואני לא מכירה משהו אחר. לא באמת הייתה נקודה בחיי שנפל האסימון והבנתי שאני שונה. כשהסביבה מתייחסת אליך לא כאדם שונה, אין לך איפה לפקפק בעצמך, והייתה לי סביבה תומכת.

"פעם טסתי למקסיקו לבקר חברות. הייתה שם משפחה ישראלית והילדים שאלו את אמא שלהם 'מה קרה לרגל שלה?' מבלי שידעו שאני דוברת עברית. פשוט סיפרתי לילדה שנפצעתי בתאונה".

מה הקשיים היום-יומיים שלך: בנגישות, בעולם סביבך?

"מבחינה פיזית, אני מבצעת הכול. אבל פעם אחת נפלתי באימון ושברתי את הגדם. פתאום הייתי צריכה להיות עם קביים חצי שנה ועל כיסא-גלגלים, ורק אז הרגשתי את הנכות שלי. הערכתי את הפרוטזה, הודיתי על זה שיש לי שתי רגליים".

מאופניים ביישוב לסקי בחרמון

וספי מספרת על ילדות רגילה: היא רצה, קפצה ושיחקה עם בנות אחרות. מי שראה בה פוטנציאל ספורטיבי היה קרוב משפחתה, עמית מזרחי, איש יחידת האלפיניסטים של צה"ל, המהווים את רוב המתנדבים בעמותת ארז.

"ראיתי את שיינא מהצד ביישוב", מספר מזרחי. "היא הייתה ילדה מאוד אנרגטית. רכבה על אופניים, קפצה על חבל. לא יכולתי להתעלם מזה. הייתי פשוט חייב לשאול את אייל ירימי, מנהל העמותה, אם יש מצב להבריג אותה פנימה, לשלב אותה בפעילות של העמותה, למרות שהיא לא נכת צה"ל. הרגיש לי שזה יכול להתחבר. אייל אפילו לא מיצמץ, הוא פשוט שיבץ אותה לסקימולטור (סימולטור סקי) בחולון".

ירימי זיהה באופי של וספי את היצר התחרותי וההנאה האבסולוטית מהשלג. העמותה החליטה להשקיע משאבים שיאפשרו לה  לקבל הכשרה תחרותית, להשתלב באימונים תחרותיים בחול ולהשתתף בתחרויות סקי באופן מקצועי.

איך שכנעתם אותה לגלוש?

"לא היה צריך לשכנע אותה. הצעתי לה, דרך הוריה, לנסות. ראיתי את הניצוץ בעיניה. לא הייתה לה התלבטות האם היא יכולה או לא – ההחלטה מבחינתה התגבשה די מהר", אומר מזרחי.

"צריך להבין שאני רואה את החרמון מהחלון שלי, אבל לא היה לי שום מושג מה זה סקי", מספרת וספי. "עמית פנה לאבא שלי, שהראה לי סרטונים מטורפים של אנשים עושים סקי וקופצים מצוקים, ואמר לי שיום אחד אני בעצמי אעשה את זה. הסתכלתי עליו בעיניים פעורות ואמרתי לו שהוא עף קצת רחוק מדי. לא עלה בדעתי לשאול על איך לעשות את זה עם רגל אחת, אלא איך לעשות את זה בכלל. זה משהו מטורף גם לאנשים עם שתי רגליים".

נופלת וקמה

אחרי שווספי הסכימה, היה צורך להכיר לה את עולם הסקי כמעט מאפס. "ההצלחה לא באה מיד", היא אומרת. "היו נפילות וזה הלך לאט. אבל התאהבתי בזה כי ראיתי אנשים סביבי שגולשים במהירות. ידעתי שיום אחד אני גם אהיה ככה. אז ידעתי לאן אני חותרת, או בעצם גולשת", היא צוחקת. "התאהבתי בזה ממש מהרגע הראשון שנעלתי את הנעל". וספי ניסתה לגלוש עם הפרוטזה בסקימולטור. "אבל ברגע שעליתי על החרמון, החלטתי לעשות את זה על רגל אחת."

"אפשר היה לראות את ההתמודדות שלה", נזכר מזרחי בניסיונות הראשונים שלה. "אחרי כל נפילה היא קמה ולא ויתרה. האימונים הללו מתישים, אבל שיינא לא ויתרה. היא גלשה בכל הכוח ומצאה את החיבור לסקי ולשלג למרות התנאים הקשים. היה לה רעב לעוד מפגש ועוד מפגש, היא ממש רצתה את זה. אחרי השלב ההתחלתי, היא פיתחה מהירויות וטכניקות וזה היה מדהים".

שיינא, אנשים עם שתי רגליים נופלים. איך את עושה את זה עם רגל אחת?

"היתרון שלי הוא שמגיל שלוש וחצי כל מה שיש לי זו רגל אחת. אם למשל בא לי לנוח מהפרוטזה, אני מורידה אותה נעמדת על רגל אחת. לכן יש לי יציבות חזקה יותר על רגל אחת מאשר לאנשים עם שתי רגליים".

המטרה: מדליה פראלימפית

במהלך אימוניה ופעילותה בעמותה הכירה וספי את ענבל פיזרו, סגנית אלופה פאראלימפית, אלופת עולם בענף השחייה וזוכת תשע מדליות פאראלימפיות. פיזרו, שפרשה בשנה האחרונה משחייה תחרותית, מתנדבת בעצמה בעמותת ארז, ומשמשת כחונכת הרשמית של וספי.

בשנים האחרונות החלה וספי להשתלב בתחרויות סקי באופן מקצועי. היום וספי בעצמה מתנדבת בעמותה בתוכנית הילדים, כדי לאפשר לדור הצעיר לקבל את ההזדמנויות שהיא קיבלה כילדה.

במדינה שטופת שמש עם פסגה אחת נמוכה, יחסית, קשה להתאמן בסקי. וספי מתאמנת בעיקר בקולורדו, מדינה הררת ומושלגת שתנאי האימון בה משופרים בהרבה. הכישרון שלה בולט גם שם, ומאחוריה השתתפות בכמה תחרויות קטנות בהן קטפה הישגים נאים. "אני בתחילת דרכי", היא אומרת בצניעות, ומוסיפה: "עדיין מתאמנת, מתנסה בדברים. זה חדש לי. המגמה היא להשתפר".

האימונים והנסיעות לא זולים. כאן התגייסה לעזרה חברת סלקום, שהודיעה על מתן חסות לוספי, שמוכיחה שכישרון ומאמץ מסוגלים לנצח כל מגבלה. סלקום מסייעת במימון הנסיעות, האימונים, הציוד, צוות העזר וכל מה שצריך עוד כדי להגיע לשיאים חדשים.

גם פיזרו מיהרה לברך: "כמי שמגיעה מהעולם התחרותי, אני יודעת היטב עד כמה התהליך המאתגר והמורכב הזה מצריך תמיכה רגשית ומתן רוח גבית. אני מתרגשת להיות שותפה במהלך החשוב הזה, ומברכת על הבחירה של סלקום לתת כתף תומכת לקידום מהלכים חשובים מעין אלה בתוך החברה הישראלית".